צעדים ופעולות בכניסה למצב משבר עבור מנהל/ת
מתחילים בכם!
בזמן הכניסה למצב החירום הנוכחות שלכם כמנהיגים - מנהלים חשובה במיוחד ויהיו לה השפעות על התנהלות העובדים שלכם בהמשך. התפקיד שלכם בשלב זה, הוא להפגין חוסן מנהיגותי.
מצבי חירום, יוצרים תחושת חוסר בטחון ופגיעות והעובדים שלנו, גם אם בצורה לא מודעת לעיתים, מפנים אלינו מבט כדי למצוא מענה.
חשוב לזכור:
גם בזמן זה, אתם לא לבד! יש לכם צוות שניתן להיעזר בו. למעשה, אחת המשימות הניהוליות שלנו בזמן חירום היא לרתום ולערב את הצוות במידת האפשר.
בזמן משבר או חירום, כאשר הצוות ואנחנו חווים פעמים רבות אתגרים ומצבים דומים , היכולת שלנו לבנות התנהלות כזו בה אנחנו מתייעצים ומשתפים את הצוות וחשופים בפניו במידת האפשר ( במפגשים, בהודעות או בשיחות) תאפשר לנו ליצור תחושת ביטחון, אמון ושקיפות בצוות. לעורר בהם את התחושה "שרואים אותם" ומחשיבים את דעתם . כמנהלים ומנהלות, נרוויח מכך את השותפות והפתיחות של הצוות ונבנה תחושת מחויבות שתסייע לנו לעבור יחד את המשבר.
עקרונות אלה, לבניית מערכת היחסים עם הצוות מתאימים גם לימי שגרה. ככל שנקדים לייצר את מערכת היחסים הזו עם הצוות שלנו, כך ניצור קרקע טובה יותר ותשתית לזמני משבר וקושי, ונצליח לשמור בצורה טובה יותר על החוסן הארגוני.
המצב דורש מאיתנו מנהיגות גלויה והבעת רגשות-
בתקופות מאתגרות, פעולות ומילים של מנהיגים, משמשות כמדד דרכו מעריכים העובדים את חומרת המצב. לצד הצגת חוסן ותקווה, על המנהיגים להקרין הבנה ודאגה, על ידי הבעת רגשות אמיתיים. הם יכולים ליצור סביבה שבה גם אנשי הצוות מרגישים חופשיים לעבד את רגשותיהם בצורה ישירה מולם. לכן, ישנה חשיבות מכרעת לכך, שהמנהיגים ייראו ויפגינו נוכחות בעת המשבר.
להיות פגיעים - כן, דווקא במצב חירום:
החוקרית ד"ר ברנה בראון אומרת שאנחנו "אוהבים לראות אמת ופתיחות באנשים אחרים, אבל מפחדים לראות אותן בעצמנו...פגיעות היא האומץ שלך והפגם שלי". כולנו בני אדם. כולנו מפחדים, כולנו חוששים, כולנו באי וודאות. ולשיטתה נגמר העידן שבו מנהלים ומנהיגים מצופים להיות חסינים, על אחת כמה וכמה במצב חרום.
פתיחות וחשיפה גדולה יותר מצידנו, תאפשר לנו לזכות באנשי צוות פתוחים , המסוגלים להביע את רגשותיהם וחששותהם בפנינו .
שתפו את העובדים שלכם בחששות שלכם, באי הוודאות ובתחושות שלכם. מותר לבכות, מותר להגיד 'אני לא יודע'. זה הזמן להיות אמיצים ולהפגין פגיעות.
זה בסדר להגיד "אני לא יודע" בתשובה לשאלות הצוות. אבל חשוב לא להשאיר את הצוות ב"אני לא יודע" בלבד, אלא להעביר מסרים כמו:
"אנחנו ביחד נבין את זה" ...." נגלה את זה ביחד ".. "נדבר על זה" ..."נחליט בישיבה"...
"אני מברר את זה וחוזר אליכם.." "ככל שאדע יותר אדאג לשתף"..
כל אלה, דוגמאות למשפטים סוגרים, שמבהירים לצוות באיזה אופן בכוונתנו להשלים את פערי הידע.
הפסקות וזמן לנשימה .
זמן הכניסה למצב חירום הוא הזמן הדחוס והאינטנסיבי ביותר. יחד עם זאת, החוסן של אנשי הניהול הוא קריטי וחיוני – זמן, גם אם קצוב, כדי לקחת אוויר, חיוני כדי להיות מסוגלים להוביל את המצב. לכן, נהלו את ההפסקות לצד הפעילות.
פשוט - אם לא תדאגו לעצמכם לא תוכלו לדאוג לאחרים.
